ביצוע נכון של פינוי דירה מוזנחת

pinuypinuypic

היא איבדה את הכול, נותרה אלמנה . כמו לא הספיקה לבכות את בנה החייל ואז, גם בעלה. הכול נפל עליה ביום בהיר אחד. לא הייתה מסוגלת להניע את הגוף ממקום אחד למשנהו, לא מזהים את זה ומאידך מי שמכיר, יודע שזה דיכאון. אי אפשר לזוז, אי אפשר לשתות, לאכול, לקום, לדבר, הכול כמו שוקל משקל של אבן גדולה היושבת על הלב. הגברת הזו שקעה בתוך עצמה, סירבה להיפגש עם חברים, מכרים ולא רצתה לקבל שום עזרה. היא לא סבלה מאגרנות או מאיסוף יתר, עולמה היה מורכב מאותה מיטה , כרית וקצת מים. מדי פעם שירותים, אין מקלחת, דיכאון. עם הזמן נערמו שם בגדים, הכלב העלה פשפשים, אפילו הוא כבר לא קיבל את תשומת הלב החסרה. קופסאות של תירס פתוחות חצי פתוחות, קצת, בכל פעם קצת כי חייב- דיכאון לא מאפשר לעשות דבר, בטח שלא לנקות. הבית הפך ממוזנח למסוכן. הדיכאון הסתיר את הכול וכך גם החלון המוגף והחושך ששרר באופן קבוע. היה לה בן יחיד, כך שלא היה מי שיושיט יד, הייתה יוצאת לרגעים קלים בכדי להציץ בעינית הדלת וזהו, חוזרת למיטה. הכול מעורפל, רעב, חושך, עצבות נוראית והבית? עולה על גדותיו. תיקנים רצים ממקום למקום, עכבישים בפינות , רצפה מלוכלכת, בגדים בכל מקום והיא? היא לא רואה, הדיכאון כמו מעוור עיניה.

להושיט את היד ולעזור – מחווה טובה של שכנים

השכנים הרגישו שמשהו איננו כשורה, השכנה לא יוצאת, הם דאגו והתדפקו על דלתה, רצו לדעת מה נשמע. אף אחד לא ענה, הדלת הייתה פתוחה, הם נכנסו וחוורו פניהם, המחזה היה נורא, בית הפוך, חשוך, עצוב כל כך, אפשר להבין? אולי קצת. בתחילה לא הייתה מוכנה לקבל שום עזרה, יום אחרי יום הגיעו השכנים ודאגו לה, ניסו לסדר את הבלגן שנערם אך לשווא, זה היה  עצוב וגדול עליהם לבלתי היכר. הם הבינו שאת זה אי אפשר לעשות לבד. "חייב להחזיר אותה לחיים" אמרו וביקשו להתייעץ עם מישהו שמבין בשירותים של פינוי דירה או מומחה פינוי דירה. "אולי אם נסדר לה את הבית היא תשמח, תרגיש טוב יותר". כך סברו ומאידך הבינו כי הם בטח לא הכתובת לכך, השלב הבא היה בחירת מומחה פינוי דירה.

למה מומחה פינוי דירה?

אי אפשר לפנות דירות מוזנחות לבד, יש סיפורים כל כך עצובים שהשלכותיהם קשורות בדירות עזובות, מוזנחות. "להתבונן בדירה מוזנחת, זה כמו לראות מישהו שוויתר על חייו וזה קשה לי" אומר שי שטיקגולד ונרתם לסיוע המיידי. כששואלים אותו, הוא תמיד אומר שהלוואי והיה מצוי בכל מקום בארץ, עוזר ומסייע למי שצריך אותו באמת. "לכל דבר יש סיבה וכך גם תחת כל פינוי מסתתר סיפור " ממשיך ומציין. כל דירה היא אדם, כל פינוי הוא כאב ובכדי שהוא יצליח צריך לגייס לעיתים תעצומות נפש שאדם מן השורה הראשונה לא יוכל להבין. יש את ההיבט הפיזי,  איתו הכי קל להתמודד ומאידך, יש את ההיבט הרגשי, הוא לא פעם שובר את האנשים החזקים ביותר, אלו שכל כך בטוחים שהם אלופים בפינוי". המוטו של הפינוי המוצלח הוא להכניס את מרכיב הרגש לכל פינוי.  שי שטיקגולד לא שואל הרבה שאלות, הוא מכבד את האדם, המעשים הם החלק החשוב ביותר.

לצאת מחושך אל אור – שלב הפינוי

היא הסכימה, הלכה עם השכנים האהובים לשתות קפה. בפעם הראשונה, לאחר חודש ימים, אפילו הם נדהמו מיכולתו הרגישה של המפנה לעזור, לא לחשוב על כלום, רק לעשות טוב. היא הצליחה להניע את עצמה משם ולתת לאדם אחד זר לעזור. אולי זה בגלל ליבו הטוב? אמינותו? שהרי אלו המרכיבים החשובים ביותר ביחסים שבין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה בשירותים נרכשים בעלות כספית. לאחר כמה שעות היא חזרה לבית, היא בכתה, הסתכלה על המפנה בעיניים גדולות וכמו נשמה לרווחה. זה לא יחזיר לה את אהוביה בחזרה ומאידך, זה נתן לה קצת אוויר לנשימה. בית נקי, רצפה מבריקה, ריחות של ניקיון, בגדים בארון. כמעט שאיבדה את חייה עד שפגשה באותו מפנה וצוותו. הכאב לא ילך כל כך מהר, ומאידך, הפינוי הזה הנחשב קטן, הפך גדול ועצום באותן השניות. לכל אדם שעה וכך גם הגברת הזו, שנייה של שמחה שעושה את כל ההבדל. כולם מרוצים, המפנה מתרגש בכל פעם מחדש וזהו, אפשר להמשיך ליעד הבא, למישהו שבאמת צריך שיושיטו לו יד.

זקוקים למישהו שיושיט יד, מישהו שיתבונן בעיניים וייתן את התחושה של גובה העיניים, הגעתם למקום הנכון, השאירו את הפרטים, מומחי הפינוי בדרך ליעד.