שאף אחד לא יידע- אגרנות כפייתית בתוך המשפחה

pinuypinuypic

בתחילה, לא ידענו דבר ולו חצי דבר, הייתה לו מן דרך מתוחכמת להסתיר את זה. אף אחד לא ישן איתו באותו החדר כך שזה היה קל. אחי היה אגרן אנונימי והסתיר זאת במשך שנים. הוא היה אוגר ברגים וברזלים. ככה בשקט, בלי שאף אחד יידע, היה מגניב ברזלים וברגים מתחת למיטה, משם המשיך לאט ובזהירות לעליית הגג ובסופו של דבר גם לארון הבגדים. אף אחד לא הגיע לשם, הוא חיפש את המקומות שניתן להסתיר. זה מוזר להגיד כי הוא התמכר לאיסוף? כשהמקום הצטמצם שם, הוא עבר לעוד חלקים בבית. הוא לקח שקיות גדולות, נייר דבק ואטם בצורה חזקה את כל הברגים והברזלים. לא משנה מה ולא משנה איך, הוא אסף סוגי ברזלים ללא שימוש. לאחר שנה, הוא התחיל לאסוף אליו דברים אחרים, זה כבר היה ממש מפחיד. אחי היה בסכנה נוכח העובדה שהקדיש את כל חייו לאיסוף. החדר החל להיות מוזן עד אין אפס מקום. בגדים מוזרים, בקבוקים הכול מהכול חוץ מחברים, משפחה רק הוא וברזלים וחפצים המאיימים על חייו וחיינו.

אל תיגע בזה – תגובות של אגרנים

הוא צעק עליי, אמר לי שאם אגע בזה הוא הורג אותי. נבהלתי, הבנתי שאם תהיה לו בחירה הוא בוחר בציוד על פני. הזוי לגמרי, מצב מסוכן של כעס, מלחמות, צעקות הוא לא נתן להזיז שום דבר. לאט ובשיטתיות הפך החדר שלנו למזבלה. אי אפשר לתאר את זה אחרת, ההורים לא יכלו להגיד מילה וכך גם אני, פחדתי. בכל פעם שמישהו מאיתנו ניסה, הוא היה הודף אותנו, מרביץ, רב וצועק, " אני לא מקנא במי שייגע לי בדברים". לא ידענו למי לפנות, הכול היה שם עמוס בצורה מטורפת ולי כבר לא היה נעים לישון שם. הייתי רק בן 17 אבל חשבתי לעזוב את הבית נוכח העובדה שהמצב הולך ומחמיר. כאשר חיים עם אגרן בחדר, רוצים לברוח, לא היה לי איפה לגור ומאידך, לא הייתה לי ברירה, הוא העדיף את החפצים על פני. תקופה מסוימת עברתי לגור אצל סבי וסבתי ולהוריי זה היה קשה מנשוא. בתקופות בהן חזרתי לבקר, גיליתי כי אחי הפסיק להתקלח, הוא הסתובב בבית מעופש לגמרי. הוא לא כיבס את בגדיו ובטח שלא החליף אותם. כך גם הסדינים, המצעים וכל השאר. החדר התמלא בתיקנים, פשפשים על המצעים ומאידך, הוריי המסכנים לא יכלו להגיד דבר. כאן למעשה ,הם הבינו שהם חייבים לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר מדי, להשיב את החיים למסלולם ויהי מה.

רק המפנה יודע – פנייה אל שירותי פינוי דירה בפרדס כץ

הם פנו למפנה שהופיע ראשון בדפי החיפוש באינטרנט. "אתה מגיע לבצע פינוי דירה בפרדס כץ"? שאלו והוא ענה להם, ששירותי הפינוי של מומחה פינוי דירה מצויים בכל מקום ובכל פינה. למעשה, האפשרות הזו להיות בכל מקום, מקנה הצלת חיים מיידית לכל דורש ללא הגבלה. המפנה המקצועי שאל שאלות מכוונות, הוא שאל את הוריי לגבי מודעותו של אחי למצב, האם הוא יודע מה קורה או מה עלול להביא העתיד? כאשר  אמרו למפנה כי אחי נמצא בשלב ההכחשה, נעצב על ליבו המפנה וביקש מהם לנסות ולדובב את האגרן, להתקרב אליו, לייצר אצלו את המודעות החסרה שאחרת, אי אפשר להתחיל אם בכלל בביצוע של פינוי דירה. בפגישה עצמה, ישב המפנה אל מול אחי, הוא ניסה לדבר אל ליבו, לספר לו שכל החיים לפניו, הוא לא שפט אותו ובטח שלא גער בו, הוא היה שם הצד המקשיב וחיכה בסובלנות לתגובתו של אחי. הרגע בו אחי הסכים לפנות חלק מהדברים היה ניצחון גדול, רק אז הבינו הוריי כי אכן, מדובר כאן באדם שמבין דבר או שניים בענייני רגש- כי פינוי שכזה אי אפשר לעשות בלי חיבור נכון. המפנה לא הוריד את העיניים מאחי, הוא יצר איתו קשר עין, נתן לו להרגיש בטוח ואז, רק אז, ניגש לפינוי עצמו.

בוא נעשה את זה יחד- לשתף את הסובל מהבעיה בהליך הפינוי

ביחד, לקח אותו המפנה ושיתף אותו בכל הליך הפינוי. אחי הרגיש בטוח, הוא לא פחד ויותר לא קילל, הרביץ או בעט. הוא היה קשוב לכל ההליך. "אל תדאג, לא נזרוק רק נאחסן" אמר לו והוא הסכים לקבל את זה. המפנה לא שיקר, הוא באמת שוחח עם הוריי ויחד הם הקצו מקום לחלק מהדברים. "אל תדאגו, תנו לזה זמן, הוא בסוף ייפרד מכל החפצים , רחמו עליו, לא בבת אחת". הנחה אותם המפנה והם הבינו, שהנה, הם הולכים למגר ולו במעט את הבעיה. כל כך רצו שאשוב הביתה ומאידך ידעו שעד שהבעיה הזו לא נפתרת, אין מצב שאני שם. לאחר כמה שעות זה היה מדהים, החדר שלנו קיבל תפנית אחרת,  אימא התרגשה, גם אני, לא ידענו איך להודות למפנה היקר, שהרי שינוי בקו מחשבה אצל אגרנים דורש את הקסם שלו . אתה לא יכול בבת אחת, אתה לא יכול מהר ואתה לא יכול בלחץ שהרי הוא יברח. המפנה ידע את הכול וכאן למעשה נמדדה הייחודיות שלו ביחס לכל שאר המפנים אשר עלו בחיפוש.

בית נקי, אין יותר דבר ולו דבר המזכיר ברזלים, חברים מבקרים, סביבה בריאה, חיוכים, אין יותר כעסים. זקוקים לעזרה שבאה מן הלב? כאן זה הזמן והמקום להשאיר את הפרטים שלכם ולגלות את השינוי יחד.

תגובה אחת בנושא “שאף אחד לא יידע- אגרנות כפייתית בתוך המשפחה

  1. ליטל שוורץ

    כאשר פינו את הבית שלי הרגשתי שאני מלכת הפינוי. אותי שאלו שאלות בדבר יעד של חפצים שונים ואני בעצם הייתי צריכה לאשר כל דבר. ההרגשה הזו היתה נהדרת. כי כמו שהבטיחו לי מומחי הפינוי, הם רק באים לסייע לי לבצע את מה שאני כל כך רוצה. רק לא יכולה. ואם אני רוצה ולא יכולה למה שלא יעזרו לי? אני מעידה כי ביצעו את הפינוי אצלי בבית בצורה טובה כל כך, בדיוק כמו שרציתי. ומעל הכול – ההרגשה שלי טובה מאוד. כי אני הייתי חלק מכל התהליך הזה. אמנם לפניו חששתי. אבל עכשיו אני מכריזה ואומרת לכל מי שחושש שחבל לחכות. זה טוב וזה כדאי.

סגור לתגובות.