פינוי דירה של אוסף בגדים כפייתי בבני ברק

pinuypinuypic

אי אפשר היה לדעת שהוא אוסף דברים, הוא היה מתוחכם מדי, הוא הסתיר את זה כל כך טוב עד שלעניין האגרנות הוא העניק שם אחר. הוא תמיד אמר "אין לי מושג מה אתם רוצים, אני בסך הכול חובב מותגים ואופנה". בגדים ועוד בגדים, אשתו הפכה אובדת עצות, היא בכתה ימים כלילות ולא היה מי שיעזור, הוא הסתיר זאת הכי טוב שאפשר מהשכנים ובטח מהסביבה הקרובה. רק אשתו הבינה שמשהו איננו כשורה. "אתה צריך עזרה, תביא לי את זה", "את לא תגעי בזה את שומעת"? כך, היו תגובותיו כשמישהו היה רוצה לגעת לו בבגדים.היו לו עיניים אלימות, "לפעמים נעלבתי שהוא נותן יחס ושייכות לבגדים יותר ממני". כך הייתה חושבת אבל לא משייכת שבן זוגה מצוי בבעיה קשה מאוד. "אני מרימה ידיים". אמרה ושנייה לפני שעמדה לעזוב את הבית, התחולל שינוי מסוים, הוא היה מוכן לקבל עזרה.

לפנות בדיוק בזמן – פינוי דירה בבני ברק

המליצו לה על מפנה טוב. "אבל מה הוא יכול כבר לעשות"? תהתה בליבה. "אני אשתו ואני שנים מנסה, במה הוא יותר טוב ממני"? זו השאלה הראשונה שעלתה לה בראש. היא לא ידעה דבר אחד, אספנים או אגרנים אנונימיים יחששו להיפתח לסביבה הקרובה, לפעמים, הם יעדיפו , זרים. משהו הרגיש לה שהיא חייבת מישהו דיסקרטי, עסקן שמבין בתחום של פינוי דירה לרבות פינוי בתים של אגרנים. היא הבינה שבעלה רחוק מלהיות חובבן של איסוף בגדים או מותגים, הוא אגרן, היא קראה על זה איפשהו ולא ידעה איך להמשיך משם. בעלה הסכים לפגוש מישהו, "אבל רק בן אדם אחד שמעת"? סינן לעברה. היא פחדה. אמרה לו שהדברים יתנהלו כמו שהוא רוצה, רק שייתן לזה יד כי היא מבחינתה, כמעט והרימה ידיים. מישהו דפק להם על דלת הבית, הוא לא נבהל מכלום, לא מהריח, לא מהמראה, החיוך נשאר אותו חיוך. "היכנס בבקשה", הזמינה אותו פנימה. הוא נכנס והתיישב על הכיסא במטבח, כיסא כולו מפויח, קירות מפויחים והכול מסביב? כמו איזה "ים של בגדים". אפשר לקפוץ על זה וכלום לא יקרה. מלכוד , בכל מקום בגדים, בגדים ועוד בגדים. המפנה ריחם על החיים שלהם בבית אבל ריחם יותר על אם הבית שרצתה שיהיה טוב. "יהיה בסדר, ראיתי כל מיני דברים בחיי זה שטויות באמת". אמר להם המפנה . באיזשהו שלב נשבר בעלה ואמר לו במצוקה "אתה תעזור לי? אני לא רוצה לאבד את בת זוגתי". מכאן, הבין המפנה את העניין והבטיח לו את מירב הסיוע. "אנחנו עוד נשב ונצחק על כך". אמר ויצא משם.

היום הגדול – לראות את האור

היום הזה הגיע, צוות המפנים הגיע לדירה, הם הכירו את הנפשות הפועלות מפגישה אשר נערכה יום לפני כן. קיבלו אותם קצת בהיסוס, בעלה פחד, פתאום עוד  אנשים אבל המפנה הראשי, ידע בדיוק מה לעשות. "חברה, הכרתם כבר את א'"? שאל והם חייכו וביצעו הכרות חוזרת. השלב הראשון היה בחלקו מיון, מוינו שם בגדים והאגרן מבחינתו שאל "אתם לא תזרקו נכון"? צוות הפינוי ענה לו ברגש גדול, "מה פתאום, אתה הולך לעשות מצווה גדולה, אתה תמסור רק את מה שיתאפשר ל ארגוני צדקה". חיוך קטן עלה בזוית שפתיו של האגרן והוא התמלא חיוך להיות חלק מדבר גדול – חסד, תרומה. בסיכומו של דבר, מיונו הבגדים, חלק גדול מהם נזרק בעדינות וחלק נמסר לתרומה. הבית נוקה, עבר חיטוי והיה אפשר להגיד שזו בהחלט התחלה של משהו. משהו שמביא אור, בריאות, משהו שקמל מזמן והיה צריך ידיים של מפנה מקצועי, אחד שמבין עניין ורגש יחד.

לעשות דברים שמעלים חיוך

אם ישאלו את המפנה הזה באשר לפועלו, הוא יספר כי הניצחון הגדול הוא להשיב לאנשים את החיים בחזרה. להיכנס למקום, "לסמן את היעד" ולהחזיר את השגרה ואת הבריאות פנימה. לא משנה עד כמה קשה משימת הפינוי, לא משנה עד כמה מורכבת, "הרגע של אחרי שווה את זה ", אומר שי שטיקגולד ועיניו בורקות בכל פעם מחדש.

אם גם לכם יש מישהו שרוצה לבחור בחיים, כאן זה הזמן והמקום להשאיר את הפרטים האישיים ולגרום לשינוי לצאת לפועל.

תגובה אחת בנושא “פינוי דירה של אוסף בגדים כפייתי בבני ברק

  1. ליטל שוורץ

    זה כל כך מעניין שהאגרן פותח את סגור ליבו דווקא למישהו זר, ולא משתף פעולה עם בן משפחה קרוב כמו בן זוג. אבל ניתן להבין אותו. המצוקה הזו כה גדולה וההרגשה קשה. הוא מודע לכך שההתנהלות הזו מעיקה על בן הזוג שלו, הוא מרגיש את הדאגה ואת הכאב ובכלל את המעורבות הרגשית. והרגשות הסוערים מפריעים לתהליך הנכון להתרחש. דווקא כשמופיע אדם מבחוץ שכבר מכיר את האנשים שלוקים בהפרעה הזו. יש לו את השפה המשותפת איתם והוא יודע כיצד לפתוח עימם בשיחה. כך יש סיכויים טובים לתהליכים להתרחש.

סגור לתגובות.