סיוע לאדם אוסף כפייתי של מזון מפחי אשפה ביהוד

pinuypinuypic

אבא לא נתן לנו להיכנס לבית, הוא  העדיף לפגוש אותנו מחוצה לו. בכל פעם שהיינו רוצים להיכנס הוא היה עונה בתירוץ כזה או אחר. המפגשים היו כולם כרובם בבתי קפה חיצוניים, הריח שעלה ממנו היה נורא ומאידך, התביישנו להעיר לו, אחרי הכול זה אבא. שאלות כאלה ואחרות עלו לנו בראש, האם הוא לא מתקלח? מה קרה לו לאחר מותה של אימא? האם שקע למרה שחורה? דאגנו, ידענו שמשהו לא מתנהל טוב אבל שתקנו. כאן, החלטנו לעלות הילוך ולעשות משהו, לעקוב אחר  אבא. חייבים לעשות לזה סוף, אנחנו לא ישנים בלילה וגם אם נראה שאנחנו האנשים הכי שמחים ב עולם, זה רק  נראה. עד שסוגית הבעיה של אבא לא תיפטר לא תהיה לנו מנוחה.

המעקבים בלילות- איסוף כפייתי מפחים

בכל פעם אחד מאיתנו התחלף וצפה בשקט על ביתו של אבא. לרוב, הוא היה נמצא בבית, הוא לא היה יוצא. שנייה לפני שהתייאשנו , בשעות הלילה, שמענו את רעש המפתח. אבא היה יוצא לרחובות בלילה. מה יש לו לעשות שם? יד אחת שקיות שקופות, יד שנייה, תיקים מוזרים, עגלת קניות, עגלה של ילד הרוסה, הזוי, לגמרי הזוי. אבא שלנו נראה  כמו זבלן, אחד כזה שחי בתוך אשפה. התחושה לא הטעתה אותנו, פתאום, ראינו את אבא נובר בתוך פח אשפה ואוסף משם אוכל שנזרק. הלם, זו הייתה התגובה. כמו כדור בתוך הלב, קשה לתאר מה מרגישים כשרואים אדם אהוב מלקט מזון מהפחים. אי אפשר היה לגשת אליו, אי אפשר היה לבייש אותו בצורה כזו. למה הוא אוסף? לא חסר לו כלום. לא ידענו שזו בכלל בעיה עד שהגענו לשירותיו של מומחה פינוי דירה. "האיסוף לא נובע מחוסר". אמר לנו המפנה, הוא נובע בעיקרון מעניין אובססיבי מחשבה בלתי פוסקת של " למקרה שלא יהיה. אגרנים אוספים הכול ובפרט אוכל "לשעות מצוקה". זה היה התיאור שלו. הוא ניסה לנחם אותנו, רצה לפגוש את אבא. לא היה מי שיעזור לנו, כאשר  התבוננו בו (במפנה) השכלנו להבין שאין לנו אף אחד מלבדו. יום אחד, פשוט נחתנו על דלתו של אבא, זה היה קשה, הוא טרק לנו את הדלת בפרצוף. אחותי בכתה, היא לא האמינה שזה המצב ושנייה לפני שאמרה נואש, אמר לנו המפנה "תנו לי לנסות". היו לו מילות קסם, אין לנו שמץ של מושג מה אמר אך לא עברו עשרים דק' והיינו בפנים. מוזר, אבא נתן לאדם זר לחלוטין להיכנס למרחב הזה, המרחב שהיה עלול למוטט את חייו.

לראות את זה מקרוב – איסוף מזון כפייתי

היה שם הכול מהכול, מזון בכל מקום ובכל פינה. אבא אגר קופסאות שימורים פתוחות, לחם יבש, עגבניות ושאר ירוקות רקובים ועוד. שוב אחותי בכתה, מראה קשה, קשה לקלוט שאוהבים מישהו ולא יודעים שהוא בסכנה תברואתית כל כך קשה. מה שמוזר, זה המפנה, הוא מבחינתו היה רגוע, רגיש אבל עדין, הוא הכניס בנו חיים, הכניס בנו תקווה , איש חיובי, זה עודד אותנו, הבנו שייתכן והגענו למקום הנכון בזמן הנכון. איך אפשר להגיד שיהיה בסדר בקלות כזו? חשבנו לעצמנו? אבל בכל זאת, משהו גרם לנו להאמין למפנה הזה.

אבא אהב אותו, איזה מזל

אבא חבר אליו, הוא סיפר לו על התקופה שהיה בצבא,  המפנה ישב, הקשיב לו בקשב רב, כיבד אותו. "אתה כמו בן שלי", אמר לו לפתע. זו למעשה הייתה  נקודת פתיחה טובה. המפנה ביקש מאבא להתלוות אלינו לסופש בצפון. בתחילה, אבא סרב, אבל היו כמה שניות שהמפנה השיר את מבטו אל אבא ואמר לו "בבקשה, אני מבטיח לך שלא אעשה משהו שלא תרצה, הנה, בוא ביחד נחפש את מה שבאמת חשוב לך". "הכול בהסכמה", חזר ואמר. כאשר חזרנו מהצפון אבא היה קצת מבוהל, הדירה הייתה מרוקנת מחפצים ונגעים ומזון. שמחנו, אי אפשר היה לתאר את זה. המפנה ניגש אל אבא וחיבק אותו, "תנסה לחיות טוב", אמר לו. הוא הביט בו והמילים כמו נכנסו ישר ללב.

איך עשית את זה? שאלת השאלות

שאלנו אותו, "איך לעזאזל עשית את זה"? הוא חייך, לא יכול היה להעיד על עצמו, אנחנו המשכנו לשאול והוא רק ענה בתשובה אחת, "העשייה של הפינוי הינה קודש קודשים עבורי, זו לא עבודה זו שליחות". כך למעשה הבנו מדוע אבא הסכים לפתוח את שעריו לאותם מומחי פינוי דירה. אמינות, רגש, עדינות, התבוננות פנימית, אלו הם למעשה מרכיבים מנצחים לפינוי דירה או פינוי  אגרנות כפייתית על כל המשתמע מכך.

זה המוטו שלנו ומה שלכם? אם יש מישהו שנמצא בסכנה, אם אתם  דואגים ולא יודעים מאיפה לשאוב את הכוחות והעזרה, כאן הזמן והמקום להשאיר פרטים, אנחנו בדרך אליכם.

2 תגובות בנושא “סיוע לאדם אוסף כפייתי של מזון מפחי אשפה ביהוד

  1. ליטל שוורץ

    לפעמים דווקא אדם חיצוני שלא קשור למשפחה ולקשת המכרים הקרובים יוכל לסייע. אבל מה שחשוב זה שהוא יהיה בעל לב רחב ועם המון רצון ונכונות לעזור. העובדה שזה המקצוע והתחום בו הוא בחר זה בגלל שהוא מתאים למשבצת הזו. של לראות את האחר במבט מבין ולא שופט. לראות את המצב כקשה אך ניתן לשינוי. להבין כי מה שעומד מאחורי בית עמוס ואגירה ללא סוף זו מצוקה אמיתית שמאותת ומתחננת הצילו, אנא עזרו לי. אם כולנו נהיה אנשים רגישים כאלו ונסתובב בין אנשים עם רגישות ורצון לעזור העולם יהיה יפה וטוב יותר.

  2. שחר

    האנשים השקטים שמסתגרים בעצמם הם האנשים שבעצם הכי זקוקים לתשומת הלב והעזרה. כי שאמרת, עזרה פירושה לא לשפוט אלא פשוט לעזור בלי תנאים. גם אם תהליך הפינוי של דירת אגרן כפייתי עלולה להיות תהליך מפרך ולא תמיד נעים, צריך לעשות את זה עם המון סבלנות והתחשבות, עד שזה יהיה תהליך בונה ומקרב לבבות בלי ליצור שום סוג של אנטאגוניזם. אני מאמינה שפינוי שמתבצע באופן נכון יוכל להיות השלב הראשון בהחלמה של האגרן הכפייתי.

סגור לתגובות.