סיוע לאגרן כפייתי – תיעוד מקרוב

pinuypinuypic

זו הייתה שעת לילה מאוחרת, הנחתי את מכשיר הנייד שלי בסמוך למיטה ועיינתי בעיתון היומי. אני נוהג להניח את מכשיר הנייד שלי לידי כי אין לדעת- אני אף פעם לא יודע מתי תגיע השיחה שתקרא לי לפעולה. שיחת הטלפון הזו לא אחרה לבוא, שוחחתי עימו שעה בנייד, הוא שאל אותי המון שאלות. "איך אתה מבצע פינוי"? "מי עוזר לך"? "כמה זמן זה לוקח"? "האם אתה דיסקרטי"? אלו היו רק חלק מהשאלות שהוא שאל ואני בתוך תוכי ידעתי כי הוא חושש מאוד. את השאלות האלו אני מכיר מעברי, שהרי אני עוסק בכל סוגי הפינוי מזה 20 שנה ויותר. רק מאותן השאלות, אני כבר מתאר בליבי את התרחיש ויודע מה מצפה לי. האם אני מופתע? השאלות של אותם האנשים בהחלט מנחות אותי בכיוון הנכון. מאחרי אותן שאלות מסתתרת כמיהה אחת שכולה בריאות ושמחה ובעיקר ביטחון. האנשים הללו הקרויים גם אגרנים בפי כול, הם אנשים שבסך הכול רוצים להידמות לכולם ולהשיב את חדוות החיים חזרה לחייהם. לרוב, בנוסף, אני מקבל לא מעט שיחות מבני המשפחה שלא ישנים ימים כלילות ביודעם שיש מישהו היקר לליבם וחשוף לסכנה קשה. אדם אחד שבוחר לישון לבד מכורח המציאות כי הוא מתבייש, כי הוא מפחד ובעיקר לא רוצה לוותר על הדבר היחיד ששומר עליו "החפץ".

לבחור את השירות המתאים בזמן

אני שוב חוזר אל השיחה העיקרית, השיחה עם האדם היקר הזה שצלצל אליי בשעות הלילה וכולו היה שבור. הוא ביקש את עזרתי, אני מבחינתי תמיד אומר, "הלוואי ויכולתי לעזור לך ברגע זה" אך לא תמיד הדברים מתאפשרים לאותו הזמן. כבר מהשיחה הראשונה, הרגשתי שהוא בוטח בי, זה היה חשוב לי מכיוון שכל חיי אני מכתיב מוטו של יושרה ואמינות. למעשה, אני לא מאמין בשירות שאיננו מושתת על אמינות ורגישות יחד. אז נכון שאני שי שטיקגולד מעניק לא מעט שירותי פינוי ומאידך, אני גם עומד מאחרי המסר החשוב ביותר – מבלי להבין את הרגש, אי אפשר לבצע פינוי באופן הנכון. לא משנה מתי ולא משנה איך, כל שיחת טלפון כזו מאתגרת אותי, אני אוהב מאוד את מלאכתי ומעריך אותה ואת צוות העובדים הלוקחים חלק בפינוי. מכאן שאני גם לא מוקיר את תמחירי החינם ולא מאמין בהם. מבחינתי, מה שרואים זה מה שמקבלים ורק במעמד טרום הפינוי. בתים מזוהמים, עמוסים וזה רק מאתגר יותר ויותר. אני מכתיב לי את הזמן, יודע את סוג הפינוי, בוחר את הכלים הנכונים ומוהל את הכול ברגש ואמינות. זהו, עכשיו אפשר לצאת לדרך.

מי נמצא מאחרי הקו?

שאלתי אותו איך הגעת אליי? כאמור, אני מעניק שירותים בכל רחבי הארץ אז לתומי חשבתי  כי מדובר בעוד אדם ששמע עליי או קרא בהמלצות. הוא סיפר לי שהוא מארגן קבוצות תמיכה לאגרנים כפייתיים במרכז הארץ. הוא בעצמו התוודה בפניי על כך שנגמל מאיסוף כפייתי ומבעיה של אגרנות. מאותה תקופה, נותרה לה דירה גדושה בחפצים ופסולת שלא העז להתמודד איתה. "תעזור לי שי, לא מתחשק לי להיזכר בזה". כך הוא המשיך את המשפט הבא. הדירה הייתה מזוהמת ופרצו אליה יונים כך שהיא הייתה מלאה בתכולה ובלשלשת יונים. המשכנו לדבר בטלפון כמה שיחות, היה חשוב לי להעביר לו שהוא אכן הגיע למקום הנכון.

איך אני בוחר נכון? מקוריות של פינוי

כשאני מדבר על שוני אני לא בהכרח מדבר על ציוד כבד, ציוד מותאם לאזור ללא מעלית, אמצעי עזר, צוות וכד'. זה ברור מאליו שלא אגיע לזירת פינוי ללא כל גורמים הללו, אני מדבר על היכולת להעניק לכל דורש שירות את התחושה שהוא הגיע למקום הנכון. כאשר סוף כל סוף נפגשנו בדירה, הוא התבייש ואז הבנתי מדוע חיפש את העזרה ממני. מראה הדירה היה קשה אך מבחינתי לא נתתי סימן ולו הקטן ביותר בכדי שלא להביך אותו יותר. אמרתי לו בהינף יד "שטויות, תוך שבוע תשכח מזה, הכול ניתן לתיקון" ומיד העברתי נושא למצב הביטחוני בארץ. מבחינתי אין הכללות בשום דבר וכל פינוי הוא משימה עבורי, משימה שאפשר לנצח בה. האנשים המזמינים ממני שירותי פינוי מרגישים חופשי, הם אינם מבוישים מכיוון שאני לרוב, מעניק להם את התחושה כי הגיעו "לבית הנכון". אני חי אנשים, הבית שלי הוא ביתם לרוב, בשעות הפנאי שלי אני בוחר לחבור אל הטבע, אל המשפחה שלי ובעיקר חובב ספרים, ציורים, פעילות ספורטיבית אקסטרימית וכל דבר שיכול לסייע לי לסייע לאחרים. החיוביות הזו מולידה בי את הצורך להעניק לאותם האנשים ולדעת בדיוק מה יכול לסייע להם לצאת ממעגל הקושי והאגרנות. בסיכומו של דבר, האדם היקר ביקש ממני לפנות את הדירה והעדיף להיות מרוחק מהזירה של הפינוי. "אני סומך עליך" . אמר לי והשפיל מבט. צוות שלם עבד נמרצות בדירה, במשך ארבעה ימים ניקה וסילק כל זכר מאותה דירה עמוסה וגדולה. בדירה בוצע ניקיון מופתי שלא השאיר זכר למקרה האגרנות. בסיום הפינוי, התקשרתי אליו, אמרתי לו לבוא לראות אם הכול בסדר. כשהוא נכנס לבית, הוא לא  האמין למראה עיניו, לרגע לא ידעתי אם הוא חייך או היה מרוגש עד דמעות. "הסרת לי אבן מהלב, אבן של 15 שנה" כך אמר לי והמשיך להגיד כי הבושה כרסמה בו ואיימה  על חייו. המלחמה היומיומית מה לעשות קודם והאם לוותר בגלל הבושה, לא להיפגש עם אנשים, לא להזמין חברים ועוד. מחיר יקר כל כך של 15 שנות בדידות- נתק מהעולם, עד ש… הגעת.

פינוי של הצלחה – סוף דבר

הרגע הזה שאנשים מחייכים, זה הרגע שמזין את חיי באושר תמידי. לשם כך אני מתקיים וממשיך לעסוק בעיסוק פינוי דירה. האיש הזה היה שמח עד אין קץ, הוא זימן אליי את כל חבריו ממרכז התמיכה וכך גם הפך ממליץ ומליץ יושר עבורי עד עצם היום הזה.

אז אם מישהו שאתם אוהבים זקוק לעזרה או שאולי במקרה זה אתם, אני סמוך ובטוח שאני הכתובת המתאימה לכך. השאירו את פרטיכם האישיים באתר או לחילופין צרו איתי קשר על פי הפרטים המופיעים באתר. אני מבטיח לחזור מיד!

שלכם

שי שטיקגולד.