לצאת ממשבצת האגרנות – עולמם של אגרנים כפייתיים

pinuypinuypic

בתחילה מתביישים, לא מודים בדבר. איך אפשר להודות בדבר כל כך מצער ומבייש, מתקשים להגיד כי זו בעיה ובמקום, אומרים שזה סוג של איסוף חפצים או מזכרות. הבושה של האיסוף או של האגרנות מביאה אגרנים כפייתיים לצאת רק כשהיום מחשיך- הם לא רוצים שיראו אותם בשעת מעשה. מבחינתם, הם יודעים שמשהו לא בסדר, אך מעדיפים להישאר בצל, "במקום המוגן". בחושך, בלילה, הם יוצאים חרש כשהם מצוידים בכל מה שצריך, יש להם את התיקים שלהם, יש להם שקיות מיוחדות והם יודעים "לעשות את זה" מבלי שאף אחד יראה או יידע. ככה זה במשך שנים על גבי שנים ואף אחד לא ישאל ואף אחד לא יבחין, כי אגרנים, יודעים לעשות זאת בצורת ההסתרה הראויה. בתחילה, זה מתחיל מנקודות קטנות של איסוף, הוא אוסף דברים ולא זורק את הדברים האחרים, אחר כך זה כבר סיפור אחר. מה קורה שהאיסוף הופך לבעיה של אגרנות קשה?

המראות הקשים ביותר – אגרנות כפייתית

לא משנה מה יגידו, כאשר רואים אנשים יקרים או אפילו זרים נוברים בפח זבל או מכולות, הדבר תמיד מצער. המחשבה הראשונה שעולה בראש היא "אין להם" ומאידך, לא תמיד אותם אנשים הם אנשים שאין להם. אלו הם למעשה אנשים האוגרים מתוך אובססיה בלתי פוסקת של אגירה ואיסוף בלתי נגמרים. הלילה הופך יום וכך גם היום הופך לילה, אם פעם היו מסתובבים האגרנים רק בשעות הלילה, הם לפתע מוצאים גם "זמן  נוסף" לאגור ביום. האגירה הופכת לכלל הראשון בחייהם, למעשה הם לא נושמים, לא חיים אלא אוגרים וכמה שיותר בכל זמן נתון מראש. ההשלכות של הסיכון באות לידי ביטוי באנשים שהיו מתקלחים פעם ביום, לאחר מכן פעם בארבעה ימים ובסופו של דבר, אין מקלחת, אין נטילת ידיים ואין החלפת בגדים. חולשת הגוף אינה מאפשרת אגרנות בכוח הגוף ומכאן שהם מצטיידים בעגלות תינוק או לחילופין בעגלות סופר ישנות. כך הם למעשה מעבירים בקלות את תכולת האגרנות ולא צריכים להחזיק שקית כבדה ביד.

הסביבה, התחושה והאיסוף הבלתי נגמר

הכול מהכול, איסוף של כל הדברים האפשריים ללא גבול וללא מגבלה של קושי. בתחילה, מפאת הבושה, קיימת מודעות לכאורה ומכאן שהאיסוף מתרחש הרחק מהבית. איסוף או אגרנות הרחק ממקום המגורים. אחר כך, כאשר הופכת שיטת האגרנות לשיטה, אין בושה, אגרנות מכל רחוב, מכל פינה, לרבות מאזור המגורים- זהו, כאן כבר אין בושה. אפשר להגיד כי בהתחלה מרגישים האגרנים בושה מסוימת, הם מתרגשים מכל מילה שאומרים להם עד שעולמם הפרטי מצליח להיבנות. כשהם כבר אוספים ואוספים שום דבר לא מעניין אותם, הם יוצרים לעצמם עולם פרטי וכאן, הם אלו המחליטים מי יישאר ומי לא. לרוב, הם מעדיפים את החפצים על חברים, קרובים ובפרט בני אדם.

מישהו יכול לעזור להם?

המשפחה לא מצליחה, כאן למעשה מדברים על הצער  הגדול. איך מישהו שאוהבים אוגר ואוגר ועדיין מצליחים לישון בלילה? אי אפשר לישון בלילה, אי אפשר לעשות כלום, חוסר  האונים כמו משתלט גם על המשפחה וגם על האגרנים עצמם . ההבדל בין המשפחה לבין האגרנים הינו שהמשפחה מודעת לצער ואילו אותם האגרנים חיים בעולם משל עצמם וממאנים להיפרד ממשהו בטענה ש.. "הכול בסדר" "לא עכשיו" לא צריך. אז איך בכל זאת אפשר לעזור? איך אפשר לעצור ולנסות לישון בלילה? קרובי המשפחה אינם מצליחים להתקרב לאוהביהם הסובלים מהבעיה, הם ניסו כבר הכול עד שמצאו אדם אחד שיכול להסתכל לאגרנות בעיניים. האדם הזה, שייך לקבוצה של אנשים בעלי ניסיון ומוניטין אשר מגיעים עם הרגש, פותחים את הכניסה לליבם וכך למעשה נותנים לאגרנים לראות דרכם את היושר, את האהבה ואת הרגישות.

הכול זה עניין של הבנה – אגרנים אל מול מפני דירות

המבט הזה, התחושה שיש מישהו שיכול לתמוך לאורך כל הדרך, נקודות המהוות ביטחון גדול אצל אותם אגרנים. הם לא מאמינים בשום דבר, בכל רגע נתון "מישהו ייקח להם את הדברים" עד שמגיע המפנה הראשי, זה שיודע "איך ללטף להם את החפצים". חפץ אחר חפץ, בדיקה מדוקדקת של כל דבר, הפגנת אמפתיה לחפצים , כאילו היו הם האגרנים עצמם. זה סוד הקסם וזה למעשה סודו של המנצח על שירותי פינוי דירות. פינוי דירה שברובו מושתת על אכפתיות,אמינות והמון רגש.

לפנות את הבית – השלב הסופי

זהו השלב הסופי, שלב בו אגרנים אכן קיבלו אל תוכם את המפנים המקצועיים , זהו, הם כבר לא מפחדים מאותו צוות מומחה פינוי דירה. לאחר השגת האמון באים כל שאר הדברים החל ממיון עדין ורגיש של החפצים עוד להשלכת הפסולת לאתרים מורשים, חיטוי הדירה ,ניקיונה והשבת החיים לשגרתם.

מחפשים פתרון ולא יודעים כיצד לעזור לאנשים האהובים עליכם, כאן זה הזמן והמקום להשאיר את פרטיכם האישיים ואחד מאיתנו ישמח לסייע לכם בהקדם האפשרי.

תגובה אחת בנושא “לצאת ממשבצת האגרנות – עולמם של אגרנים כפייתיים

  1. ליטל שוורץ

    למצוא תירוצים זו לא בעיה קשה כל כך, אף אחד לא אוהב להודות שהוא לוקה בהפרעה כפייתית של אגרנות. קל לומר שזה תחביב, שזו אהבה לחפצים ישנים. ושהכל מגיע רק מתוך רצון ולא מתוך דחף פנימי ובלתי נשלט. האמת היא שאנחנו הלכנו שולל בעקבות האמירות מן הסוג הזה. כאשר בן המשפחה שלנו חיפה על האגרנות עם הכרזות מן הסוג הזה. רק כשהבית היה כבר במצב נואש ממש, הבנו שמתחביבים לא אמורים להגיע לכדי מצבים איומים שכאלו, והבנו גם שאנחנו חייבים לפנות לגורמים מקצועיים לצורך פתרון הבעיה. אל תתנו לאגרן להסתתר תחת אמירות כוזבות. אילו תרוצים שמספקים לו מעטה וכיסוי להפרעה הזו שהורסת אותו ואת כל הסביבה שלו.

סגור לתגובות.