להציל חיים באמצעות פינוי דירה שמקורו אגרנות כפייתית

pinuypinuypic

היי, זה שי, רציתי  לפנות אליכם בדרך האישית ביותר ולספר לכם מקרוב, כמה אני מודע לכאבם של אגרנים כפייתיים. את הסיפור הזה אקדיש לאדם אהוב, מישהו שבזכותו אני יודע את מה שאני יודע היום- פינוי דירה עלול להפתיע בכל מקום ובכל שעה, הדבר היחיד שלא משתנה קשור בעיקר בכך כי  פינוי של אגרנות כפייתית מבצעים באהבה, סובלנות ועוד כמה מרכיבים מצילי חיים.

אני בדרך כלל לא נוהג לספר על מצבים או פינויים שאני מבצע, אני אוהב לשמור על פרטיותם של לקוחותיי. את הסיפור שאני עומד לספר לכם  אספר לאחר שקיבלתי אישור מאחד האנשים הקרובים לי ביותר.  אדם אחד שלקה באגרנות כפייתית "מתחת לאפי" וללא ידיעתי. ערב אחד, אירוע משפחתי אחת וסיפור אחד עצוב שרק חיזק לי את העובדה שלא משנה מה, "אנחנו לא יודעים כלום עד שאנחנו חווים א החוויה האמיתית". את המפגש המשפחתי הזה סביר להניח שלא אשכח כל ימי חיי, גורם ההפתעה הכה בי שוב ואני חשבתי ששום דבר כבר לא אמור להפתיע אותי לאחר 20 שנות פינוי דירה מורכבים. האם יש הפתעות בחיים?מסתבר שכן, גורם ההפתעה כמו עובד שעות נוספות. כשתשמעו את הסיפור שיש לי לספר לכם, אני מניח שגם אתם תסמנו את גורם ההפתעה כחלק מחייכם.

מזמן שלא פגשתי את כל בני משפחתי, אני עובד סביב השעון ואין לי זמן אלא אם אני מחליט לקבוע עיתים לחופשה או ארוחת ערב עם חברים. שירותי פינוי דירה הינם שירותים מורכבים מאוד המצריכים סובלנות, רגישות רבה ואכפתיות לאין שיעור. 20 שנה מחיי הקדשתי לתעלומה הזו הקרויה גם פינוי דירה או פינוי  אגרנות כפייתית ובכל פעם הופתעתי מחדש. המסיבה הזו הייתה אוויר לנשימה, הנה , עוד שנייה אראה את כל האנשים שאני הכי אוהב בעולם. בכניסה למסעדה פתאום ראיתי את כולם, חיבוקים, נשיקות, אהבה גדולה ורצון לתפוס את הזמן ולהגיד לו "חכה". לפתע, בצד המסעדה קלטתי את דודי היקר, אחיו של אבי . לפעמים, כשאתה פוגש את בני הדודים, דודים אתה נזכר מה נשאר לך מאנשים שאהבת ואינם עוד. האנשים האלו יקרים לליבך ואתה מנסה לאמץ אותם לליבך כי הם הזיכרון האחרון שיש לך מההורים.

דוד שלי התרגש לראות אותי, התקרבתי אליו וחוורו פניי, מולי עמד איש שפוף, כפוף, מרופט למדי ובעיקר עצוב. חיבקתי אותו ולמרות שנרתעתי לא העזתי להראות  לו שמגעו או ריחות גופו גרמו לי להתרחק, רציתי לתת לו להרגיש טוב. דודי הזיל דמעה ואמר לי כמה שאני מזכיר את אבי ז"ל. התחלנו לדבר, הוא שאל אותי מה אני עושה בימים אלו, אני מניח שלא ידע על מקור עיסוקי שהרי לא פגש אותי מעל 6 שנים. משום מה הוא לא שאל אותי למה אני לא מבקר ואף לא הציע לי, זה העלה בי נורה אדומה ומאידך, רק עמדתי שם וחייכתי אליו "איזה מזל שלא אמר לי את זה אני אף פעם לא יודע לצאת מזה". חשבתי לעצמי והמשכתי לעודד אותו ולשאול שאלות בעיקר עליו ועל בריאותו הירודה. "אני מפנה דירות" אמרתי לו. אני עושה את כל סוגי פינוי דירה. הוא הביט בי והרים מבט, לפתע הייתה לי תחושה שכאילו הוא כבר שמע על העיסוק הזה או לחילופין משהו קצת גרם לו לבהלה. "מה, מה זה שאתה עושה"? שאל אותי. אמרתי לו "דוד, אני מפנה דירות, כל מיני דירות ובעיקר דירות של אנשים שאוספים דברים שהם לא צריכים". פתאום הייתה שם דממה, הוא שתק ואז שוב שאל, "כן אבל מה זה מפנה דברים שאנשים לא צריכים"? לפתע הבחנתי בהתעניינות יתרה של דודי במה שאני עושה, הרגשתי שמשהו איננו כשורה אך המשכתי לתת לו את התחושה שהכול בסדר.

"דוד יקר, יש אנשים שאוגרים דברים שהם לא צריכים, הם חושבים שהם צריכים ולא יכולים להפסיק". אמרתי לו. "אני עוזר להם, אני פשוט עוזר" . המשכתי והעדתי על עצמי ודודי הוריד את הראש וביקש ממני כוס מים, ביקש לשבת שנייה. "דוד אתה בסדר"? שאלתי והוא לא יכול היה לדבר ורק אמר לי צמד מילים. "שי תעזור לי". לרגע, לא הבנתי את הכוונה וגם לא רציתי להעיק עליו, לקח לי כמה זמן עד שהבנתי, דוד  שלי, הדוד הזה האהוב שתמיד לבוש בקפידה, מסורק, מסודר, הוא בעצם אגרן כפייתי החי בבדידות מכל העולם. צער מילא את ליבי, אין לי איך לתאר לכם מה הרגשתי. 20 שנה אני מפנה ואף פעם לא הרגשתי צער כל כך גדול, שהרי כשזה נוגע למישהו כל כך קרוב הכאב רק מתעצם. אי אפשר לדעת עד שלא רואים ואתם? לא תוכלו לדעת מה הרגשתי אלא אם מישהו שאתם אוהבים נמצא באותו המקום.

"אני אעזור לך דוד אל תדאג, אל תחשוש, אני כבר יודע הכול" אמרתי לו. באותו הערב, לקחתי אותו הביתה, בתחילה הוא ביקש ממני לעצור לו במורד הרחוב אך אני התעקשתי ליותר מכך. ידעתי גם למה, אני בהחלט רוצה לראות במו עיניי את תופעות האגרנות שאיימו על חייו של האדם היותר יקר לליבי. לבסוף הוא נכנע ובשקט בעודו  נתמך בי, נכנסנו לביתו הקטן, הבית הישן שגדלתי עליו היה מוצף בחפצים ואני, אני רק עמדתי שם ודמעות זלגו על פניי. בפעם המי יודע כמה, 20 שנה, 20 שנה ומה התפספס לי בדרך שאני עדיין כל כך רגיש למראות הקשים הללו?

מאותו הרגע הפכנו אני ובת זוגתי לבית עבור דודי שיחייה, לא היו לו ילדים, כך שמבחינתי הייתה זו משימת חיי. אני לא עוזב שום אתר פינוי, עד שאני לא רואה חיוך על פניהם של הזרים ומכאן, על אחת כמה וכמה בהקשר למישהו קרוב כל כך. החלק הטכני היה קל, את השלב של האמון כבר השגתי מתוך הכרות עם דודי ומכאן שהוא לא הקשה עליי את הליך הפינוי. צוות הפינוי שלי התחבר מיד אל דודי ונתן לו להבין כי מעתה יש לו משפחה. פינוי מושלם, ניקיון, אין יותר אשפה, אין יותר תיקנים, שירותים נקיים, ספה, טלוויזיה, בית, מרפסת. כל כך הרבה מילים המתארות את הבית החדש שקיבל דודי ובעיקר את היכולת לזכות בחייו מחדש.

הפעם, כאשר עזבתי את הבית של דודי, הוא ידע שיש מישהו שתמיד יחזור, זהו, נגמרו הדאגות, אז במקרה הזה יש משפחה וחברים ומאידך, כמה מקרים כאלה של קשישים ערירים, אנשים בודדים, שרק צריכים מישהו שמבין הרבה מעבר לעניין של פינוי דירה רגיל.

מכאן, שאני מחכה לכם  בפינה הפרטית שלכם, מבלי שאף אחד יידע, רק אני ואתם.

השאירו את מס' הטלפון ואני מבטיח לחזור בהתאם – כי פינוי דירה עושים רק באהבה.

תגובה אחת בנושא “להציל חיים באמצעות פינוי דירה שמקורו אגרנות כפייתית

  1. רונית בר

    לא תמיד קל להבין את זה, אבל אגרנות כפייתית זה באמת עניין של חיים ומוות. קשה לקשר בין מוות לבין חפצים מיותרים בבית, אבל הקשר הזה באמת קיים.
    אח שלי, למשל, הגיע למצבים מאוד קשים בגלל האגרנות הכפייתית. הוא אגר חפצים בכל החדרים הבית, עד שכבר לא הייתה בכלל גישה לחלונות והבית היה לגמרי חשוך. הוא לא יכל להתקלח כי המקלחת גם הייתה מלאה בחפצים מיותרים, ככה שהוא לא יכל אפילו לשמור על ההגיינה הכי בסיסית. את הבית אי אפשר היה לנקות, ובשלב מסוים הוא נהיה מזוהם ומסריח בצורה בלתי נסבלת.
    עד שהוא לא נכנס לטיפול והבית פונה, חששנו לבריאות שלו מאוד.

סגור לתגובות.