להכיר את האספן הכפייתי – אגרן ספרים ועיתונים

pinuypinuypic

ערימה של עיתונים בכל מקום, ספרים ועוד ספרים כאילו מישהו בנה כאן ספרייה של בית ספר. "אל תיגע בזה, אל תיגע". " ככה מצאת את זה? אני ביקשתי שככה זה יישאר". אלו הם רק מקווי התנהגות של אגרנים כפייתיים אשר אוספים עוד ועוד עיתונים בערימות ודורשים שאף אחד לא ייפרק להם את הסדר. אם הם משאירים את העיתונים או הספרים הם משאירים בסדר מסוים. העניין הזה של לשנות להם את הסדר, הוא למעשה להיכנס אל תוך עולמם, לגעת במקדש שלהם. זה יישאר כך לצמיתות, כך זה יישמר. אסור לשנות שום דבר, בטח שלא להעביר את הערימה ממקום למקום. אגרנים כפייתיים נוטים לבצע אגירה של ניירות, עיתונים או ספרים כאילו היה זה יומם האחרון.

דחף או אנשים? מה קודם למה?

הסביבה מתקשה מאוד לקבל את העובדה הזו, היא מתביישת, היא מרגישה את הסיכון והיא לא יכולה לקיים חיים רגילים. מי שאוהב את האנשים שאוגרים , אלו הקרובים לליבו, לא יאפשר לעצמו לישון ולו יום אחד. הרצון הזה לטפל במימדים הבלתי נגמרים של אגרנות ספרים או עיתונים הופך להיות מעל לכל. חזון אחרית הימים? הרגע הזה שדלת הכניסה תוכל להיפתח שוב, החפצים המונחים על הרצפה ימצאו לעצמם מקום וחלקם יושלכו לפח. בכל פעם שמישהו קרוב מנסה "לבצע פינוי לבד" הוא נתקל בהתנגדויות דרוכות וקשות. מצב חמור, מצב שבו בוחר האגרן בחפצים על פני כל השאר והסביבה? עצובה יותר מתמיד כי היא לא באמת יכולה או יודעת לעזור לו. עם השנים מתרבים תחומי האגירה ולפעמים זה אפילו לא רק ספרים ועיתונים אלא הרבה מעבר. עיסוק ששולט נחרצות במוחו של האגרן יותר מכל דבר אחר. לא משנה כמה ניסתה הסביבה לעזור, האדם האוגר מכור כמו מכור לסמים. יש לו רצון פתולוגי לאגור הכול והוא מעדיף לחיות במציאות גרועה. המשפחה או החברים לא יכולים לעזור כי הם לא יודעים ש.. אגרנים חושבים מחשבה קבועה וחוזרת אשר משמעותה " אולי פעם אצטרך את זה".

אגרנים מתוחכמים

יש כאלו, לרוב הם מסתירים את הבעיה מעולה, המשפחה שלהם לא עולה על כך, לא  כמו במקרה שלפנינו. יש אנשים שחיים לבד, כך הם מצליחים להחביא את הבעיה על הצד הטוב ביותר. הם יודעים שיש בעיה ומאידך לא מוכנים בשום פנים ואופן להיפרד מנייר אחד או אפילו חלקיק אחד מתוך עיתון ישן. לא מסוגלים לזרוק וגם לא מסוגלים לקבל טיפול נפשי. יצר של הישרדות לכאורה. פעם היו רק הומלסים נחשבים לאגרנים ומאידך, עם השנים ועם "השהייה בארון" יצאו משם לא מעט אנשים נורמטיביים, מלומדים שאף אחד לא חשב או חלם כי הם סובלים מהבעיה. כאמור, אין קשר לגיל, אין קשר למצב משפחתי ואין קשר לאינטליגנציה.

המובילים בפינוי – חלק מהפתרון

שי שטיקגולד או צוות מומחה פינו דירה מכיר את המקרים הללו. לצד טיפול תרופתי הוא משלב יד ביד עם אגרנים ומסייע להם לצאת מהחושך אל האור. הוא נחשב איש מקצוע היות והוא מחובר ישירות אל משרד הרווחה ומסייע אפילו במקרים בהם מדובר באנשים שמבחינה כלכלית לא יכולים להרשות לעצמם פינוי אך  נמצאים בסכנה. הוא מגיע לבית של אגרן ובהדרגה, יחד איתו, מסייע ללו להקטין את הערמות של הניירת, הספרים והעיתונים. הוא גורם לו לאט ובזהירות להיפרד במתינות מחלק מכתבי היד, אין לזרוק את הכול ישר. הרגש הוא  המפתח החזק ביותר בכל מרכיב של פינוי ובפרט פינוי של אגרנות כפייתית. רק בשביל לקבל את ההסכמה הוא ראשית, מייצר מצב של אמינות ושל דלת פתוחה של "אני כאן בשבילך, אף אחד לא יידע". אגרנים מתביישים, כך שכאשר מבוצע פינוי בדיסקרטיות, עדינות ובעיקר ברגש, הם מרגישים במקום הבטוח ומסכימים לכל המהלך. מאיפה המובילים בפינוי יודעים זאת? זה למעשה המקור לעיסוקם- אגרנות כפייתית בישראל.

פינוי של עיתונים, ספרים- שלב אחר שלב

ראשית, ממיינים את הניירות ואת הדפים, לא משנה שמדובר בהמון דפים, ספרים ואפילו חשבונות,"הולכים בין הטיפות", טעות אחת ו… הפינוי יכול להיפסק כפי שהתחיל. מסוכן "להוציא משווי משקל" את האגרן, הוא עלול להתחרט בכל שנייה נתונה. בודקים ורק לאחר הסכמה, מזיזים במתינות את מה שאפשר בארגזים אטומים או אפילו בשקיות גדולות שחורות. חלק מהדברים יישלח לאשפה, חלק מהדברים יימסר לתרומה ואפילו לאגודות כאלה ואחרות. עכשיו, צריך לבצע חיטוי, המקום היה מלא בספרים, ניירות, עיתונים עד גובה התקרה. חיטוי חוזר ונשנה ולאחר מכן ניקיון של המקום. חומרי חיטוי מהטובים ביותר. חומרי ניקוי, מכולות, כלי שינוע מיוחדים, אביזרי פינוי נלווים כמו מסיכות, חליפות וכל מה שישמור על מבצעי הפעולה מסכנות שעלולות לצוץ בדרך. השלב הזה בו האגרן מסכים לפעולה, הינו השלב שבו מתבוננים על ההיבט הטכני של הפינוי ומשתמשים בכל הציוד החדיש בכדי לקדש את האמצעים כהלכה.

האם נתקלתם בבעיה דומה? אין מי שיסייע לכם לפתור את סוגיית איסוף הניירת הקשה? המובילים בפינוי כאן  בשבילכם ולמענכם והם, יודעים מה לעשות- תאמינו להם.

תגובה אחת בנושא “להכיר את האספן הכפייתי – אגרן ספרים ועיתונים

  1. רונית בר

    אח שלי תמיד היה אובססיבי לסדר, אבל בשנים האחרונות זה רק הולך ומחמיר. הוא התחיל, ממש כפי שאתם כותבים, לאסוף ספרים ומגזינים ישנים באופן אובססיבי. הוא קונה אותם כשהם יוצאים, ואפילו אוסף מהרחוב! הוא מקטלג אותם ומסדר אותם כל הזמן. הוא הפסיק לישון בלילות, בקושי עובד, רק מסדר את העיתונים והספרים שלו כל הזמן. אנחנו חייבים עזרה דחופה, אחרת אין שום סיכוי שהוא ייצא מהמצב הזה.

סגור לתגובות.